עירית נתניה - בנייה נ' שאלי קליפסו בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשה לביטול צו הפסקה שיפוטי (להלן: "הצו"), שניתן במעמד צד אחד ביום 13/7/13 ע"י כב' השופטת צוק, בהליך של בקשה לאישור צו הפסקה מנהלי, שהוגשה לפי סעיפים 224 ו-226 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק").

העובדות הצריכות לעניין-

המבקשת 1 הנה חברה פרטית, בעלת זכויות במתחם החוף הירוק ברחוב שולמית, בגוש 9046 חלקה 8 נתניה ( להלן:"המקרקעין" ), אשר השכירה חלק מהמקרקעין לחברת שאלי קליפסו בע"מ. המבקש 2 הנו מנהלה של המבקשת 1 בהתאם לתדפיס רשם החברות.

בביקורת מפקח על הבניה מיום 24/6/13 ו – 26/6/13 נמצא, כי במקרקעין בוצעו עבודות ללא היתר, כמפורט להלן: 1) יציקת בריכת שחיה בשטח של כ 120- מ"ר; 2) יציקת בריכת שחיה לילדים בשטח של כ 20- מ"ר 3) חדר מכונות תת קרקעי בשטח של כ- 40 מ"ר; 4) משטח בטון כולל צינורות אינסטלציה וביוב בשטח של כ – 90 מ"ר; 5) 2 קונסטרוקציות מעץ בשטח של כ-10 מ"ר כל אחת 6) קונסטרוקציה מעץ בשטח של כ- 28 מ"ר; עבודות שיפוץ במבנים קיימים; וגשר-שביל מעץ עם עמודונים מבטון באורך של כ-34 מ"ר ורוחב של כ 2- מ"ר (להלן: "העבודות").

ביום 27.6.2013 הוצא צו הריסה מנהלי מספר 10/13 להריסת העבודות; צו ההריסה המנהלי הודבק בנכס ביום 30/6/13. בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי נדחתה בהחלטת כב' השופטת קיציס מיום 1.5.13 ( בב"נ 12973-07-13 ).

ביום 30.6.2013 הוצא צו ההפסקה המנהלי להפסקת העבודות שבנדון. צו ההפסקה נמסר למבקשים. על פי דיווחים ממחלקת הפיקוח על הבניה, צו ההפסקה הופר ע"י שוכרי המקרקעין.

ביום 1.7.2013, לאחר המצאת הצו לידי המבקשת 1, נשלח מכתב מאת ב"כ המבקשים, במסגרתו נטען כי המבקשים אינם המבצעים בפועל של העבודות וכי עם קבלת צו ההפסקה המנהלי הם דרשו מהמשיבים לפעול עפ"י הצו המנהלי.

ביום 9.7.2013 הוגשה לבית המשפט בקשה לאישור צו ההפסקה המנהלי וביום 13.7.2013 אישרה כב' השופטת צוק את צו ההפסקה המנהלי כנגד המבקשים וכנגד שוכרי המקרקעין והמחזיקים בפועל.

גדר המחלוקת-

המבקשים אינם טוענים כנגד מהותם של צו ההפסקה המנהלי וצו ההפסקה השיפוטי שהוצאו בגין העבודות נשוא הבקשה. עוד אין הם חולקים כי העבודות בוצעו ללא היתר כדין וכי לפיכך בדין הוצאו צווים לשם הפסקת עבודות אלו. אלא מאי? לשיטת המבקשים, הצווים צריכים היו להיות מופנים כנגד מבצעי העבודות בפועל, קרי: שוכרי המקרקעין, ולא כנגדם.

טיעוני הצדדים –

המבקשים טוענים כי בהתאם להסכם השכירות בינם לבין השוכרים, התחייבו השוכרים לפעול בהתאם לדין ולא להוסיף כל תוספת בינוי ללא היתר מהרשויות. עוד נטען, כי מרגע שנודע למבקשים על הוצאת צו ההפסקה המנהלי, הם פנו פעמים מספר לשוכרים בבקשות בהולות להפסקת העבודות ולקיום הצו המנהלי. בהמשך, גורסים המבקשים כי שלחו נציג מטעמם לוודא קיום הצו, אך השוכרים לא אפשרו לו להיכנס לתחום המושכר ולפיכך לאחר קבלת הצו השיפוטי, הגישו נגד השוכרים תלונה במשטרה, כדי שזו תאכוף את הצו השיפוטי. עוד מדגישים המבקשים כי ב – 16/10/13 ניתן בהסכמה פסק דין של פינוי לשוכרים, ברם ביצועו מתעכב נוכח העובדה שהמשיבה אשרה עקרונית בהחלטתה מיום 20/11/13 את הבקשה להיתר בניה בתנאים ואף צו ההריסה שהוצא כנגד העבודות עוכב בהסכמת המשיבה עד לחודש יוני 2014. לשיטת המבקשים, הם אינם אחראים לביצוע העבודות, הם עשו פעולות לשם הפסקת העבודות וגרסתם לא הובאה בפני בית המשפט טרם הוצאת הצו השיפוטי. נוכח מכלול טעמים אלו, סבורים המבקשים כי לא היה בסיס להוצאת צו ההפסקה כנגדם.

המשיבה טוענת כי הצו המנהלי ובעקבותיו אף הצו השיפוטי, הוצאו כדין ובהתאם להוראות החוק, נוכח היות המבקשים אחראים לעבודות שמבוצעות במקרקעין בהתאם לסעיף 208(א) לחוק. עוד הדגישה המשיבה כי אין חולק שהעבודות בוצעו ללא היתר ולכן אין מקום לביטולו של הצו שהוצא כנגד המבקשים. טענות המבקשים בנוגע לקיומן של הגנות בהתאם לסעיף 208(ב) לחוק צריכות להתברר במסגרת התיק העיקרי ואין בהן כדי להוביל לביטול הצו השיפוטי. במהלך הדיון שנשמע בפניי, מסרה ב"כ המשיבה כי נוכח מצב העבודות בשטח כיום ומכלול הנסיבות, לא תתנגד לכך שהצו שהוצא נגד המבקשים יבוטל מהיום ואילך ( ע' 7 לפ' ש' 18 ).

דיון והכרעה-

מוסכם על הצדדים כי העבודות נשוא הצו שבנדון בוצעו ללא היתר כדין. בהתאם לסעיף 208(א) לחוק, ניתן לראות במבקשים אחראים לביצוע העבודות במקרקעין. בהמשך לכך ובהתאם לסעיף 224 לחוק, רשאי היה מהנדס המשיבה להוציא כנגד המבקשים צו הפסקה מנהלי, כל זאת לאחר שהיה לו יסוד סביר להניח כי בוצעו עבודות בניה ללא היתר. המסקנה המתבקשת הנה שצו ההפסקה המנהלי הוצא כדין ואין עילה לביטולו.

בהתאם לנתונים שעמדו בפני ביהמ"ש עובר לאישור צו ההפסקה המנהלי בתאריך 13/7/13, נראה כי לא נפל פגם בהחלטה זו והיא עולה בקנה אחד עם הוראות החוק ועם תכליותיו. לא למותר להוסיף בהקשר זה, כי בעמ"א 47520-07-13 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תמר, רמת הנגב נ' לוי ( פורסם בנבו ), קבעה כב' הנשיאה בלטמן-קדראי, כי אין פגם באישור צו מן הסוג בו עסקינן במעמד צד אחד וזאת אף מבלי שצורף תצהיר לבקשה.

יתרה מכך, חלק ניכר מן הפעולות המשמעותיות יותר בהן נקטו המבקשים לשם הפסקת העבודות ( כגון: פניה למשטרה והגשת תביעת פינוי נגד השוכרים ), בוצעו רק לאחר הוצאת צו ההפסקה השיפוטי כנגדם, ומשכך אין בהן כדי להשמיט את הקרקע תחת חוקיות הוצאתו של הצו נשוא הבקשה במועד בו ניתן. מקומן של טענות ההגנה להן טוענים המבקשים להידון במסגרת התיק העיקרי, לאחר שמיעת ראיות מסודרת בעניין זה, ברם אין בהן כדי לבסס במסגרת ההליך בו עסקינן, עילה לביטול מעיקרא של הצו השיפוטי. יחד עם זאת, נוכח מכלול הנסיבות, לרבות הסכמת ב"כ המשיבה לביטול הצו השיפוטי כנגד המבקשים מעתה ואילך, אני מורה כי צו ההפסקה השיפוטי שניתן ביום 13/7/13 לא יחול מהיום והלאה כנגד המבקשים 1 ו - 2.

סוף דבר-

נוכח מכלול הנימוקים שהובאו מעלה, ומבלי שיהא בכך כדי להביע עמדה לעניין התיק העיקרי, לא מצאתי מקום, במסגרת הליך זה, לביטול רטרואקטיבי של צו ההפסקה השיפוטי שהוצא כנגד המבקשים ביום 13/7/13.